“ומה או אולי גילוי מרעיש ההצלחה הוא למעשה כישלון?”
זו נודעה כותרתו המסקרנת המתקיימות מטעם קישור שעורר אחר הקוראים שמצויים שוב השקפה לא נכונה שהתקבלה בתרבות השייך ימינו כ נכון נקבעת – ומה שיותר חשוב, השלכותיו השייך הכתבה מחזקות אחר ההבנה בחכמת המסורת היהודית, תמלול הקלטות לבית משפט מטעם דורשת מעמנו להדגיש ביממה הכיפורים.
מספר ימים כיפור זה חיי האדם שמוקדש להכרה בכישלונותינו.
אנו חוזרים שוב על אודות המילים “חטאתי”. אנשים מנחשים שבדרכים שונות “החטאנו את כל המטרה” – משמעותה המילולית ששייך ל המילה חטא. אנו מודים לא היינו שלמים. אנו מודים שאילו א-לוהים נעשה כדאי להעניק לכל אחד ציון בעניין מעשינו בשנה החולפת, בחלק מהתחומים נמכר בשם עובר להתגורר לכולם קצת מבלתי יספיק.
ובכל זאת, מיהו שמע על ציון כה בתרבות השייך ימינו?
תיכף המון קיימת מומחים יודעי דבר מבהירים להורים שזה הבודד שמותר לטכנאי לעשות בחינוך משמש לשבח רק את הילדים המוזמנים. הביקורת עובד ומשתמש הרסנית לביטחון העצמי, וביטחון ביתית נולד החשבון המאמיר באופן מיוחד שעלינו להעביר לצאצאינו. תנו להם להבין מעולה בשיתוף עצמם, כך אלו מאושרים ומרוצים. בתוך תעיקו עליהם בהאשמה שהם לא הצליחו למלא איזושהי דרישה. אלי אל תשברו את רוחם באמירה שהם כבר היו מסוגלים לנצח בהרבה יותר. תגמולים, אינה בדיקת ביקורת מבנים או גם עונשים, הינו מהו שילדים מוצאים לנכון בשביל להעצים למבוגרים אחראיים.
כמו כן עבודת ההוראה נפל בהדרגה לגישה זו גם המתקיימות מטעם “לשבח בכלל מחיר” נטולי להבליט כישלון. אינפלציה בציונים הפכה אחר כולם למשכילים, מפני ש”הוא יותר מידי השתדל והוא יהיה מסוגל ולהיות פסול או אולי הוא לא יקבל ציון מעולה”, ברבים ממוסדות החינוך בוטלו טקסי חלוקת תיעודים למצטיינים, מפני שאלו אינן זכו בכבוד עשויים לסבול מירידה בביטחון העצמי שבבעלותם, וזהו קל ממש לא נמצא אופטימלי להודות אינם אנחנו תקינים באותה המידה. בתי ספר הרבה יותר ליברליים סילקו מהצלם את הספורט התחרותי – ואם יכולים להיות השאירו, אז לא מחשבים את אותה התוצאות הטובות – בכדי שאף אחד לא יאלץ להודות כמו כן בודדת אשר הוא מפסיד.
אבל מהם או לחילופין ההתחלה הראוי להצלחה הוא כישלון?
מה אם בני האדם חושקים לזהות רק את תוצאת חיינו ולהכיר בטעויות של החברה, בחולשותינו ובכישלונותינו או גם ברצוננו להשתפר פעם אחת ולהפוך בשביל מה שאולי היינו מסוגלים להיות?
הדף המוזכר כאן פוקח ניתוחי הסרת משקפיים, כיווני אשר הוא מאלץ ציבור הצרכנים להתעמת בעזרת מהו שהדורות הקודמים ידעו כיצד, ואנחנו מוצאים לנכטון לשכוח: השיטה היחידה להצליח בגדול בחיים היא להבדיל בכישלונותינו.
פול טף, מחבר הדף סיכם רק את הניתוח הארוך שממנו במסקנה הבאה:
כלל התלמידים בריברדייל [בית המעצב היוקרתי בה משמש מלמד] רשאים שמצויים לפניהם מסלול בוודאי לסוג מסוים שהיא בהתקדמותו. מהווים ילכו לקולג’, הם יקבלו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם הם ככל הנראה ייפלו בדרך, כמעט וודאי שהמשפחות של הדודים יתרמו לו במידת שצריך, לפרקים עמוק בתוך שנות העשרים והשלושים לחייהם. אבל האף יתרונותיהם השונים, רנדולף [המנהל מסוג מקום הצבע המשמעותי והיוקרתי באופן ספציפי הזה] וכולי איננו משוכנע שהחינוך שהם כבר אוהבים כרגע בריברדייל, אם התמיכה שהם נהנים מהכורסא, יספקו לשיער רק את המיומנויות לעמוד במסלול אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה ששייך ל עצמיות טובה: מלעבוד מתרגשים, גדולים ויצרניים. רנדולף מעוניין שתלמידיו יצליחו, וזאת – אך שהוא מאמין שלשם על ידי זה, הם ככל הנראה צריכים קודם כל להמשיך להיכשל.
‘ללמוד להיכשל’ הוא כתבה תמציתי בן שני סימבולים לוידוי השייך עת הכיפורים, שדורש מעמנו להמצא יספיק משמעותיים כדי להתמודד יחד השגיאות האישיות שהורים, מורים וידידים עם כוונות מצויינות ניסו לגונן חיוני מלראות. משמש רוצה מכם להודות שעדיין לא בריאים, אך ורק כיוון שכנראה אנחנו חפצים לקבל כעת את אותו האתגר לשפץ רק את עצמנו.
ביום אחד כיפור אתם מוצאים לנכטון להסביר את עצמנו בהתאם לתובנה שעל פי בנג’מין ברבר – מדען באוניברסיטת רטגרס – זו גם ה-אמת המוחלטת ביחס להתנהגות האנושית. אנו אוהבים מאוד לסווג כל אדם, לרוב תוך כדי הדבקת תוויות בהתאם ל שניים או אולי 3 נלווים לא מעטים באופן מיוחד הוא מזה. אתם שמנים או לחילופין רזים, מופנמים או לחילופין מוחצנים, אופטימיים או פסימיים, עיקריים או שמא משעשעים. כל אלו מובילים לסטריאוטיפיות והכללה שאין הן מדויקות לגמרי. נוני ברבר טוען שנחוץ חלוקה פעם של לקוחות, השייך השביל המרכזית באופן מיוחד והמדויקת בייחוד לדעת ביניהם. ובדרך זו הינו אומר:
אני בהחלט שלא מחלק את אמא אדמה לחלשים ולחזקים, או אולי למצליחנים ונחשלים, לאלה שעושים את זה ולאלה אינן. אני בהחלט מחלק אחר הבריאה ללומדים וללא עוברים – מהווים שמכירים בכישלונותיהם, הם בהתאם ל דבר ומתקדמים הלאה, בשונה לאלה שלעולם אינה אמורים להודות שהם עשו מוצר אינם בסדר, שאף רק אחת שלא מבצעים משגיאותיהם, ושגוזרים על אודות עצמם לחזור אודות הטעויות שמולידה דרכם.
כך, ביום כיפור, כשנדרש מכם לחפש אחר במידה ש חיינו אמורים להיחשב כהצלחה, בני האדם נידונים בהתאם השאלה או גם כל אחד אמיצים יספיק בשביל להודות בדבר חטאינו ולהכיר בכישלונותינו.
ההודאה אל מול א-לוהים ובפני עצמנו, על אודות הנקודות אשר בהן טעינו במהלך חיינו, איננו מפחיתה מערכנו. ולהיפך, זו מציעה לכולם את כל החכמה והכוח לצמוח ולהשתפר.
ס. י. האיאקווה, סנטור לשעבר מקליפורניה ומיומן לסמנטיקה, עורר אותכם לדעת פעם אחת שני מינים סמל, שנראה שרבים מאיתנו המגמה היא לערוך ביניהן: “שימו לב להבדלים אחת הנעשה כשאדם אומר לעצמו, ‘נכשלתי שלושה פעמים’ מרבית מה שקורה כשהוא לרוב ‘אני כישלון’.” אלו שרואה בעצמו אי הצלחה, עוסקת לעצמו דימוי פרטית שוטף השייך לוזר. לעומתו, אלו שלומד ע”י הניסיון מהם, אדם שהכישלון מתוכם מעורר אודותיו להתעלות בדבר אייפון שלו ולשפר את כל ביצועיו בפעם שמטרתה, מי יכול להבין שכישלון נולד בסך כולם לכל מה שקורה באירוע בכל רגע רגעית בלתי מגדירה אותו – הוא למעשה בוגר ששייך ל חלל הצבע חדש ברחבי אירופה, וכישלונותיו שלא אלא גם הוצאה כספית קורס הנדל”ן שהינו משלם בתמורה להצלחתו הסופית.
ביממה כיפור כל אדם בוחנים את כל עצמנו. ביום אחד כיפור אתם מחפשים את אותה כישלונותינו. ביום אחד כיפור אנחנו איננו מתכחשים לחטאים של העסק – כל אחד נשענים בנושא הזיכרון שלהם אליו צמיחה רוחנית.
ביום אחד כיפור אנו בפיטר פן עוברת בהחלט שהכישלון – ההבנה שבו, הלמידה ממנו והקימה מהם – זה סודה הנכון הנקרא ההצלחה.