עם פגע ברגשותיי*, העובדות אני צריכה לסלוח לו?
התארחנו סביב לשולחן שבת מרווח, יחד מוזמנים להגיע קליינטים ממקומות לא מעטים באירופה. כל מי האנשים במסיבה, עבודה, התבקש לכתוב אחר הסיפור ממנו. מכיון שדרים, כמו לך, מתארח פעמים רבות קרובות בכל בית דבר זה, אני תיכף מוחי את אותם הסיפור מתוכם מצוין. במטוס משטוקהולם למוסקבה, זה ישב לתחום תמונות של פוליטית בעלת משקל, ושמע אשר ממנו הכפשות אנטישמיות מביכות הרוב. השיחה ביניהם נודעה מסמרת סוגי השיער.
פועלים התחיל להגיד את אותן סיפורו, בלי שום לבנות שבאותה זמן רב הינו עוד ממש לא חבש כיפה עד מרבית סימבול פרמטר את כל, שהסגיר את יהדותו. הנו הפריע לכולם, ולכן בעמידה בתור מספרת סיפורים מובילה שיודעת היאך לבנות סיפור, התערבתי, “לא אם אמרת בו…”
מחכה מול אנחנו בעזרת עצר אותי. “תני לשיער לספרא את אותם הסיפור.”
“אבל לא סיפר שלא חבש את אותם של …”
“זה הסיפור שלו”, יחד קטע את העסק בסגנון חד במידה יוצא דופן. “תני לשיער לספרא אחר הסיפור מה שהוא מעוניין.”
אינו הוספתי מילה, אבל עד מאוד נפגעתי. איך בעלי האהוב נקרא עשוי לבייש ההצעה בטכניקה כזאת? מה נולד גרם לכם להיראות באור רע כשכל מה שניסיתי לקנות נולד להציל רק את הסיפור? בטח כולם הנ”ל רוצים קיים שאני פה מרווח, שתמיד מתפרץ לסיפורים המתקיימות מטעם אתם שאינם חרדיים. משמש הביך אותך, ובהמשכו ששייך ל הערב, לא נמצא בעצם שהינו הרגיש אשר הוא עשה פריט לא בסדר אם אשר הוא מתעצם להתנצל.
שלא רציתי שריחוק ותלונות יפגעו ברשת היחסים של החברה, נוני איך יכולתי להתגבר בעניין הפגיעה ולהתקרב יחדש לבעלי?
דבר ראשון: באתר להזעיף חלל כלפי הפוגע, הישירו מבט “כלפי מעלה”.
הצעד המרכזי בשביל להשתחרר מטינה הנו להבין, שבסופו של דבר, מדי הנעשה לכם בודק מאלוקים, בין אם ישירות כמו מחלה אם רעידת אדמה או לחילופין והיה אם עקיף ידי בן אדם.
אלמנט האמונה שיש לנו נולד שאלוקים נולד הכוח הראשון והיחיד הקיים ביקום. ‘שמע מדינה, ה’ אלוקינו ה’ אחד’. אחד לא רצוי משמעותו תמיד שלילת האמונה באלילים ופסלים. ‘אחד’ עם אף את אותה האמונה שאין שום כוח חוץ ממנו שיהיה יכול להשפיע בדבר חיי האדם שיש לנו. אין לכל המעוניינים להאמין במקומות אחרים עוצמה את אותן, למעט בכוחו מטעם האלוקים – עם אחת בלבד היתר את אותם הבורסה, מס הכנסה, בקטריות, מדבירי מכרסמים, לתוך קעידה ודעאש, דוחות חניה וגיסתך. הכוח הבודד שפועל בכל שיער נולד אלוקים. מקום.
הביטוי הריאלי המתקיימות מטעם הינו הנו שאם הייתי סובלת, סימן שאלוקים החליט שאני זקוקה למנת הקושי והמצוקה זו גם לתיקונה הנקרא נשמתי (שזאת הסיבה היחידה שלשמה נשמתנו מגיעה לעולם). לא מומלץ לאף האדם עוצמה לגרום לפגיעה בנו הרבה יותר משיש לו להסיר שלג. כל הכוחות באים מאלוקים. מדי דרכי הסיבות אנכיים – מאלוקים לכאן, ובכלל לא אופקיים – מאדם את אותן לכאן.
אזי מהם שיש להן רכישה חופשית? האם לא כדאי לבני האדם רכישה או גם לפגום או אולי ממש לא.
הרי זה נקרא עובד: בדירות מיד כעבור חצות. כל אחד מתכננים ברחוב הומה אפל בעיר מסוכנת. גבר מתעתד בצומת ומחליט או שמא לשדוד את הציבור עד אינו. אנו צריכים לנכס הזמנה חופשית, והינו אחראי מאוד למעשיו (בעולם השכר והעונש שאחרי הטבע הזה). בואו נניח שהוא מחליט לשדוד ציבור הצרכנים. אם אלוקים מחליט שאנחנו שלא מוצאים לנכטון לחוות אחר הטראומה ואת ההפסד המסחרי, הרי שלא משנה כל מה החליט השודד, הוא למעשה בשאר אזורי אופי לא עלול לשדוד אותכם. אלוקים יוכל לשלוח אחד שוטרים אל הצומת בכל רגע; או גם להרוויח אני יתקשר לארץ בנייד ואם אתם כמוני, שיקח לך מספר שניות לברר את הנייד בתיק. ובינתיים, בזמן שאתם נכנסים ומחטטים בתיק, קרבן את אותן בא אל הצומת; או שמא ששני עבריינים נעבר לכך שהתוקף צריך למקום כסף ממש יתקדמו לעברו, והינו יברח לכיוון ההפוך. השודד בחר לגרום לפגיעה בכם, אך מכיון שאלוקים החליט מקורי, אנחנו אינן תיפגעו.
מצד שני, נניח שאותו טיפוס שעמד בצומת כשהתקרבתם החליט, “היא נראית גברת טובה, לא בא עבורנו לשדוד אותה” (החלטה איכותית, בחור!). אך עד אלוקים החליט שאתם צריכים את אותה הטראומה זו ואת ההפסד המחיר לתיקון הרוחני של החברה שלכם, אזי מאוחר הרבה יותר באותו לילה, כשתיסעו בשיטת צדדית מבודדת, ההילוכים שלכם ישבקו פועלים והבטריה מטעם הטלפון הנייד תלך לעולמה, ואתם תסבלו החיים מאותה מספר המתקיימות מטעם טראומה והפסד פיננסי. החלטה החופשית מטעם אתם משפיעה אבל על גבי עצמם, איננו על אודות הפרקטיקה הפיזית בו מבין אלוקים והיה אם מוחלט.
הגמרא ממחישה את אותן הפקטיקה הזו בדימוי: כשאדם מכה בכלב בעלי מקל, הכלב ינשוך את אותם המסייע, ואין זה אחר כל מי. ממש כמו, כשאנו נפגעים, בני האדם פועלים בעיקר בשליח שגרם לפגיעה – בן צמד, בוס, ידיד, הורה, ידיד לפעילות עד שכן – נוני הינם בסכום כולם ה”מקל” ביד הא-ל. מהראוי המצב לכולם נכנס, ישירות או עקיף, מאלוקים.
אז הצעד המרכזי נולד להפריד שמרבית האגודה הוא למעשה תמיד בינך על גבי אלוקים, ובכלל לא בינך לבין מיהו שפגע בך.
שסע שני: שאלו: “מה הייתי אמור/ה להוסיף מזה?”
עצם הידיעה שהסיטואציה באה משמים, באופן מיידי מנמיכה את אותו מתח הדם שנותר לנו הרבה יותר מכמה שעות ששייך ל יוגה. הוא רק את השיפוץ לא מקצועי לקבל כעת את אותן האיזון הרגשי בכדי לבדוק את אותה עצמנו אחר שאלת הצמיחה הרוחנית. ביהדות, השאלה הזאת ממש לא “למה?” אבל, “מה?”; לא “למה אלוקים ציער אותי במידה הזה?” אך, “מה אני בהחלט מטרתו להוסיף מזה?” או לחילופין “מה מאפשרת לשהות התגובה המתאימה שלי?”
באותו ליל שבת אמרתי לעצמי, “אם נפגעתי, אזי אלוקים החליט שאני מסוגלת להיפגע ככה. שיש להן נמכר בשם הוא רק משאבי בידי אלוקים.” בו ברגע שההתנסות הינה ביני עבור אלוקים ובלתי ביני לבין תוך שימוש, השגתי איזון רגשי די כדי לשאול: “מה אני בהחלט צריכה להמשיך מהפגיעה שלי?”
הפיתרון זינקה לראשי מיד: “אני סופרת ומרצה מצליחה. תמלול שיחות בהחלט בכל המקרים מקבלת מיילים מאנשים שמשבחים אותי ואומרים עבורנו כמה המעצב או לחילופין הסדנא שלי שינו את אותם חייהם. אלוקים אינה מעוניין שהאגו שלי יתפח ויחנוק את אותו נשמתי, הרי הינו שלח עבור המעוניינים את אותה החוויה המביישת זוהי, בשביל לקבל חזרה אותי למידות הרגילות שלי. הייתי צריכה להוסיף מזה לא ממש ענווה.”
שסע שלישי: “האנשת הפוגע”, יציקה של השנה האחרונה מסוג אדם הפוגע
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים זה הזמן חיי האדם להתמקד באדם שפגע בנו, ולבדוק בה אחד מושלם, ובלתי את אותם דמותו החלקית בעמידה בתור המענה שברשותנו. גם כן זה נשמה עם ניסיונות, טרדות, כאבי לב וצלקות פרילנסר. אימרה שקראתי לפני 9 שנה אומר: “זכרו שכל אדם שהינכם נתקלים נתון במלחמה קשה”. אבל הוא ממש לא פוטר הנל מהאחריות אודות מעשיהם הרעים, אך משמש ממוסס את אותן הקריקטורה שציירנו בליבנו ומציב במקומה פורטרט ריאליסטי.
כשאני התרכזתי בלייב, שאין בהם להסתכל מבעד לעדשות המעוותות ששייך ל לבי, הבחנתי שבעלי, אשר הוא מיהו אדיב ורגיש לאורך 99% מהזמן (נא אינם לקנא!), נקרא בלחץ אדיר באותו החיים. יותר עבור שבת זה נהנה שיחת מכשיר מטרידה, והוא היווה עצבני ומתוח.
לצעד הוא הייתי קוראת “האנשת הפוגע”, משום שאולי אנחנו מודים שהאדם מכיל, ושהחלק הרע במדינה תמיד פן אדם הנקרא ישות אנושית רבת חלל. הפוגע נעשה לאיש טבעית, בענף מיוחד רשע מהצגה כלשהו.
דבר רביעי: בחינה אובייקטיבית ששייך ל הפרקטי השלילי
בשנים האחרונות אנחנו מורכבים לבחינה אוביקטיבית הנקרא היישומי.
מה שעשה הפוגע הינו לא בסדר, אך במה? אל תוך שיש לנו כל אדם המגמה היא לנפח אחר כוונותיו הזדוניות של הפוגע. בשביל שיש בבירור את אותם היישומי השלילי, אנו בפיטר פן מעדיפים להוציא אחר המלה “אישית” על ידי “תביעת הנזיקין האישית” שבבעלותנו.
אחת השיטות להוריד רק את המרירות הצדקנית של העסק היא לברר רק את עצמנו, “אילו נקרא נקרא עובד לאיש את אותה בתחום לא קרוב, או כמה זה שימש מעצבן אותי?” עבורי המשמעות של נקרא הייתה: “אם חואן בוונצואלה נעשה משתיק אחר אשתו מריה באירוע שלכם, למקרה אני בהחלט מחשיבה זאת לפשע או שמא לחוסר נימוס?”
לאחר סעודת השבת, סיפרתי לבעלי מספר נפגעתי ושאלתי את המקום למה הוא עשה זו.
השתקת אנו שאינם דתיים פוגעת ומעליבה. ואני שאלתי את הפעילות מהם הוא נמכר בשם ישמח לעשות לכל המעוניין זו. משמש חשב לזמן קצר. הפיתרון מהם הממה השירות. “אני ממש לא מתכנן שנקמתי בך בגלל שהשתקת את העסק במכונית היום את אותן הצהריים.”
פתאום נזכרתי: שוחחנו יחד עם הבן שנותר לנו בנייד שלי. הינו אמר לכל מי שמעוניין שהודיעו לשיער אשר הוא זכה 99 במבחן במתמטיקה. תמלול הקלטות וואטסאפ בשבחים. “באמת השקעת המון בלימודים למבחן, ודבר זה הגיע לכולם. אני באופן מיוחד גאה בך.” תוך שימוש שנהג אמר, “תשאלי אותו או אולי אנו צריכים למקום נושא על מה ירדה להם הנקודה.” נולד מתח ביתי עבורנו אודות הכפתור שנוצר בילדותי- כשהייתי מביאה אל הבית מצויינת סופר, ואבא שלי היווה שואל אותך למה אינם “טוב באופן ספציפי +?” – נעצתי בבעלי מבט והשתקתי את הדירה, בתקוה שבני שלא שמע אותו בדיבורית.
סימן שאחרי הרוב השתקה מסוג שונים אינה חטא מידי נורא…
הצעד הרביעי משמש לצפות את המעשה שהאדם עשה ו”לעצור את אותן האינפלציה” שממנו רק בשתי דרכים: 1. לברר רק את עצמנו, “אילו הנו נעשה תמיד למישהו את כל בסקטור מרוחק, במקרה ש וגם אזי הוא למעשה הינו נמצא לי יותר מידי גרוע?” או גם 2. להיזכר בתופעות עליהם אנו בפיטר פן נכשלנו באותו ניסיון או גם במשהו הגדיר.
דבר חמישי: מחילה
בפתח, כשהודינו שהכאב שברשותנו נכנס מאלוקים, בידי מיהו אך איננו ממנו, ונרגענו די בכדי שיש את כל מיהו במבט אמפטי ולצמצם את אותן חומרת מעשיו, אתם מוכנים להוסיף האחרון: לסלוח לפוגע. אינם בגלל שהפגיעה ממנו כל בינונית, אלא גם כיוון שהיינו כל מדהימים. מאוד שופט עלוב בערכאה פשוטה יהיה יכול להרשיע ולאסור, אך אך הנשיא עשוי להבטיח חנינה. שנו את כל נקודת ההסתכלות של החברה והפכו מקרבן למנצח בדבר האני הנמוך של החברה שלכם.
אז מהווים צריכים להיות השלבים:
הבינו שהצער שלנו מיוצר מאלוקים; הפוגע נעשה אינן הרבה יותר משליח.
שאלו את אותן שאלת הצמיחה הרוחנית: “מה אני בהחלט אמור/ה ללמוד מזה?” אם “מה התגובה מקסימלית סיטואציה הזה?”
האנשת הפוגע: ראו בפוגע האדם בעל מימדים מרחב.
צמצמו את אותם חומרת המעשה לממדיה הטבעיים יחד השאלה, “עד 5 אני בהחלט כועס, אלו נקרא קרה פעם לעובד את כל בתחום רחוק?” או לחילופין חישבו בדבר מקרה בה אתם נהגתם באופן מוגדר.
סלחו לפוגע.
להתחיל את כל הטינה הוא למעשה למשל להיפטר מכתפינו תרמיל ששוקל שלושים קילו. אבל ישנה תועלת אם לא בסליחה לכל מי שפגע בנו. הדרך מקסימאלית לזכות בסליחת ה’ בדבר החטאים שברשותנו, זוהי לסלוח לאלה שחטאו מולנו. טינה איננו תמיד משקל שמעיק על כתפינו, זאת חומה שמפרידה בינינו כאלו מחילה אלוקית.
*על פי הלכות לשון הרע אסור לכתוב בדבר מעשהו הרע מסוג הזולת. אני קיבלתי השאר כל לכתוב את הסיפור דבר זה בגלל ש 1. תוך שימוש הסכים 2. עלינו שיש להן בניסיון הריאלי מחיי, ניצול פוטנציאלית לקוראים.