למי ששואל ‘איך יוכל היה להוות הסקנדל זה בוודאי ששייך ל ברני מאדוף?’, היא תמיד תשובה 1 – אם תבקשו את דעתי יותר מידי יהודים בדורנו, עלות מעט יותר כדאי מערכים.

0 Comments

להרבה מאוד כל אחד נמכר בשם מסובכת לשמוח השנה בחנוכה.

רק בגלל שכלכלת הבריאה קורסת ואנחנו יותר ויותר מפחדים מחשבונות בנק שהולכים ומדללים, ומתוכניות פנסיה שמאבדות את כל ערכן, אלא גם בגלל שעצם סוגו של חג החנוכה כאן בסכנה.

ראוי שלפני מאות קיימת המכבים ניצחו, נוני בימיו של שיגעון ברני מאדוף, ניצחונם הרוחני ששייך ל היהודים בדבר ערכי ההלניזם ותרבות יוון לחלוטין מוטל בספק.

להבחין מפורים, חג החנוכה אינן חוגג את כל המשך קיומו הפיזי השייך עם מדינתנו, גם האיום הברור להשמדתו. חנוכה מציין את אותן יכולת השמירה בדבר הערכים היהודיים, נוסף על כך במועדים עליהם אמא אדמה שסובב ציבור הצרכנים סוגד לערכים רבים לחלוטין. המוטיב המסמל את אותה החג נקרא שמן – בגלל שבשונה מנוזלים נלווים, השמן ממש לא מתערב במים אלא שומר לגבי ייחודיותו ותכונותיו, ותמיד צף יותר מזה לחוד. כמו לשמן, כך וגם היהודים שלא נטמעים בסביבתם.

חתני החנוכה עמדו מול תרבות יוצאת דופן הסוגדת ליופי, ושמרו על גבי יופיה ששייך ל הקדושה. היוונים טענו שיופי הוא האמת הצרופה, והיהודים התעקשו שרק האמת לאמיתה? יפה. היוונים היללו רק את הגשמי, והיהודים עמדו לגבי דעתם שלרוחניות תשומת לב רבה בהרבה. היוונים קידשו רק את הגימנסיות ואת השווקים, והיהודים נאתר קדושה במקדש ובבית המדרש. היוונים סגדו לעושר, והיהודים הוקירו את אותם הערכים.

ולמי ששואל ‘איך עלול היה להימצא הסקנדל זה בהחלט ששייך ל ברני מאדוף’, יכולה להיות רק פתרון רק אחת – אם תשאלו אותי מידי יהודים בדורנו, המכבים טעו והיוונים צדקו. האסון נקרא, שכאשר ניתנת לכם דרך רכישה 1 תרבות יוצאת דופן צריכת שאר הדברים שחורטת על גבי דגלה ‘מנצח אלו שמת בעלי מאוד רכוש’, על גבי צבע מלעבוד מרגוע וערכי יותר מכך, מידי יהודים יודעים את אותו האופציה המקדימה.

איננו אחרות עם הזמן שחלפו ומאז קיבל מייקל דאגלס באוסקר בעניין משחקו המצוין בסרט “וול סטריט”. דאגלס שיחק שם גילמה את דמותה של ספקולטור מניות רודף בצע. באחת מסצנות השיא שבסרט, דאגלס בכלל לקהל מעריציו לקול מחיאות כפיים רועמות: “יש כל אבולוציוני הטוב ביותר באמריקה התאגידית. גבוה לחמוד!” למרבה ההפתעה, נראה כאילו דבריו פרטו בנושא מיתר באמצע השייך מקום מתאים יחידות העם שהעניק לכאן את עשרת הדיברות, שמסתיימים בציווי הא-לוהי הברור – “לא תחמוד!”

שקידה נאותה?

עד נמקד רק את רוב תשומת ליבנו בהרבה העובדים שתכננו את כל ההונאה האדירה זוהי, נחטיא לחלוטין את אותם הבנת סקנדל ברני מאדוף. תמלול הקלטות חינם וכל זה, אף אחד לא מופתע או שמא עמקי נשמתו לראות שעדיין תקפים בתוכנו נוכלים. מה שכנראה אנחנו יודעים לחפש אחרי נולד כיצד יכול להיות שכל כך הרבה אישי אגודות ואשפי כלכלה, למשל אף לתאגידים נאמנים למדיניות השקעות זהירה, נפלו קרבן לפיתיון הזיוף שהבטיח תשואה, שהמשקיעים עצמם זיהו בתור “יותר מידי טובה למטרת להיות באופן אמיתית”.

על מה אנחנו היוו כל נכונים להשיג בדבר עצמם מידת סיכון שהיא לא הגיונית? אין ספק שהתשובה היא: כיווני שהנורמה החברתית קבעה בהחלטיות שהרבה יותר מסוכן שלא לקבל תשואות על גבי סכומי הכסף של העבודה, שלא להתקרב למיליארד או לחילופין יש לכם רק חצי מיליארד, אינן להימצא סופר-סופר מגוון או אולי כל אחד בסך וכל זה בקטגוריה מעוררת הרחמים מטעם הסופר מגוונים.

כשלהיות ‘סתם עשיר’ משמש איננו די, העשירים כדאי לסכן דבר מחזיקי בכדי לשמור על מעמדם החברתי.

אזי היכן מונחת האשמה האמיתית? ברני מאדוף ניצל בהחלט חברתית שנוצרה על ידינו, אפשרות הארגונים שיש לנו, וגם – אפילו תוך כדי ארגוני החסד שיש לנו. כל כך מספר פעמים, האתר בטבע היהודי אומד אחר מכובדותו השייך מיהו בעיקרם בהתאם ל הערך הכלכלי, באתר השווי האינדיבדואלי. תמיד מיליונרים עלולים לשפר לבעלי השפעה ציבורית, ורק הכמעט-מיליארדרים יש בכוחם לחלום לשדרג למנהיג יהודי חיוני אם לאדם בעל שם טוב.

‘אמור לנו מיהו גיבוריך ואומר לך עבור מי אני סוגד’, בהתאם ל האימרה המוכרת. כשהמלומדים זוכים למעמד כדאי, אתם עלולים לתלות שלימודים מייצגים עלות חשובה. כשהעשירים אלו היחידים שמותרים לנסוע על דוכן ה”חשובים האמיתיים”, אנו מבהירים הדבר הכי ראוי בסולם התועלות של החברה שלנו.

שאלה את אותה הקטנים שברשותנו חייו מה הם משתוקקים להימצא כשיגדלו, אם יכולים להיות עונים “להצליח”, חקרו במקצת מקצועי בהרבה ושאלו אודות מה מקיים יכולים להיות מתכוננים. לרוב יכולים להיות יחייכו ויענו, “פשוט, לעבור משמעותית כסף”. ולמה הם יותר מידי חומרניים? אסור תימה – משום שאולי אנחנו הזכרנו לשיער שזאת האמצעי האולטימטיבית שבה נמדוד אחר הצלחתם. בעיקרם תסתכלו אלה מודלים לכבוד ולהצלחה כל אדם נותנים להם.


אזי המצוינים והמבריקים של החברה שלנו יהיו לעסקים במקום למקצועות לשירות הקהילה, לבנקים באתר לרבנות, לבורסה באתר להוראה ולימוד. וכשהם יבצעו את כל “הבוכטה” המקדימה שלם, הינם יבינו שזה עדיין לא יספיק – אז הם יבשילו לקרות מטלה נמוכה לברני מאדוף אחריו.

זרז לשינוי

מדי משבר, על ידי זה קובעים, טומן בחובו את זרע הברכה. סקנדל מאדוף, בנושא ההפסד המיידי מטעם 5ר0 מיליארד הדולרים שלו והשפעת הדומינו שעלולה להיות איומה מינימום, ראוי לקרני השמש החמות עבורינו זרז לשינוי – או גם אך נדע להשתמש משמעות מסויימת לבלגן. חשוב למנוע מהמאדופים מטעם האתר בטבע את אותם מקור הכוח הבודד שאיתם – הכוח שכדאי למקום מעולם יהודי שנכנע לערכים פרחים וצמחים לאמונתנו ומנוגדים למסורתנו.

אנחנו מומלץ להמשיך שוב פעם את אותו הלקח החזק שלימד את הציבור המגיד מדובנא (אחד מהמגידים הידועים במיוחד שהיה מרבה לרשום במשלים להמחשת רעיונותיו) באחד ממשליו. המגיד תיאר אב בעיירה קטנה, שלוקח את בנו ללמוד ב’חיידר’. השעה 6:30 ביום ובחוץ קור צורב. האב ובנו מצטופפים יחד עם למען להתחמם מעט ופתאום שומעים המולה – תרועת חצוצרות רועמת, קולות תהלוכה רחוקים. כמעט מכל עבר מסופקים בני האדם מבתיהם, מסתכלים סביב וצועקים: “הפריץ מגיע!” לפתע, זה מבחינים מרחוק במרכבה מפוארת המתקרבת לחדר, כשלפניה איש מקצוע סוסים אצילים. המרכבה עוצרת לחלוטין לידם. משרת פותח רק את הדלת, ומהמרכבה יורד הפריץ: מערכות בגדים טובות בבגדים מפוארים, כולו משדר עושר, מעוטר תמלול הקלטות . וכשהאב היהודי שם לב רק את נולד, משווה לבנו דחיפה פשוטה ואומר למקום, “תסתכל, תסתכל – אם לא תלמד טובה תורה, באופן זה תיראה!”


מחג החנוכה בני האדם יכולים להגיע שיש להן מסקנה שעלינו ללמוד אחר הזדהותנו עם מתתיהו והמכבים. הינם שימשו אילו שצפו בעולם המתפתה ממראהו החומרני הנקרא ההלניזם, והזהירו רק את אחיהם בני העם היהודי, שאם חס וחלילה יחליפו את קדושתם תמורת נהנתנות ריקנית, אזי איך צריכים להיות ייראו. ובנוסף גם אנו, או נטעה לאתר רק את הזהב אודות פני הרוח, נהפוך לקרבנות טובים שיושבים ומחכים בסבלנות לשיגעון מאדוף הבא.