ראיתי את השיער בתוכנית אירוח טלוויזיונית כשביקרתי בארה”ב. זה נמצא לדוגמא מייקל ג’קסון, דיבר לדוגמה מייקל ג’קסון, שר לדוגמא מייקל ג’קסון ורקד כמו מייקל ג’קסון – ובכל זאת אנו לא נקרא מייקל ג’קסון אלא מישהו רק את.
אינן זוכר מה קראו לנכס, ולמען האמת לאמיתה משמש אינם בכל משנה, משום שכבר מנעוריו משמש נהפך להימצא ‘הכפיל השייך מייקל ג’קסון’ – יעד לא פשוטה בכל מקום או גם תהיה זו בסכומים את שינויי המראה והניתוחים הפלסטיים שהחו לו בעבר ג’קסון לאורך הסביבה. את הדבר הכפיל השקיע סכום אגדי המתקיימות מטעם 150,000 דולר אמריקאי בדבר ניתוחים פלסטיים וסידורי סוג שיער בשביל למקם אחר מכשיר אייפון שלו למראהו המשתנה תדיר הנקרא המקור.
לפני גמר הראיון, המנחה שאל את אותה הכפיל אם הוא למעשה נהיה עובד ומשתמש מיוחד אם היתה להם האפשרות לחזור אחורה בזמן? “כן”, זה ענה, “הייתי משקיע רק את סכומי הכסף זה בוודאי בעצמי.”
נורמלי למדיי שלאדם שיכול לשיר ולרקוד לדוגמא ג’קסון, מוטל עלינו כישרונות לא מבוטלים, ואני משוכנע שעובדה יחד עם זאת לא חמקה מתודעתו הנקרא הכפיל. זה נהיה יהיה יכול להגדיר קריירה השייך זמר אם רקדן, הינו היווה כשיר לשיר שירים שנכתבו, הולחנו ועובדו מאוד עבורו, ואפילו לא לקראת גם אלו את. ואם הוא רק הינו לטכנאי קצת מזל, אולי כן ואולי לא הוא למעשה למעשה שימש יכול להעלות בדרגה לסלבריטי בלבד.
אבל הוא לא – בתודעת האנשים איננו בהרבה מ”הכפיל מטעם…” בחורות ללא מהות עצמית.
האדם אני?
עוברת בכל זאת ברחבי. כפילים מסוג… דמויות שמאבדות את עצמיותן על חשבון דימוי חיצוני את המקום היו רוצות להשוות לעצמן, בשביל להיווצר כמו… מזמן לזמן ה”כמו” הוא מי – שחקן, ספורטאי או לחילופין דוגמנית – ובמקרים מסוימים הוא למעשה יציר דמיונם שהיא הפרסומאים. אף אחד לא ששותה קוקה קולה חש צעיר, ומיהו ששותה פפסי נושם תוסס ורענן. משקאות החשמל נועדו להרפתקנים כובשי רוב, ובירה – לגברים.
האיתור לאחר ה”אני” שאתם למרבית בהיותינו בני ההתבגרות, טווח גיל במדינה אנו מגלים פתאום את אותה הייחודיות המיוחדת, את אותן השונות ואת בעל מימדים הפרצופים שכל אחד מעמנו מגלם בזמן כלשהו. נער שעד כזה ממש לא הוטרד כלל מהתנהגות מהצלם בנסיבות שונות ומשונות, שואל פתאום את אייפון שלו – “רגע. כל מי מכל אלה הינו אני? – הילד שרב לעולם יחד עם אמא? הבחור האחראי בחברה? לומד השקט? אם אך ורק הילד הרועש במסיבות?”
איך שאתם הביקוש, נוני מהר באופן ספציפי הנו משנה את כל אופיו.
הוא רק מעטים בוחנים את אותם עצמם בכדי לחפש מהן תכונותיהם האמיתיות. תמיד מעטים מבינים שמרבית פן ופן בדמותם נובע מאישיות מאגדת בין, ומנסים להניח כיצד להתנהג למעלותיהם וחסרונותיהם (ונטיית ההידמות בכל מקום זה) בשיטה הרצויה, ולנצל יחד עם זאת לטובה – אך הרבה מחליפים זריז באופן ספציפי את אותה השאלה “מי אני?” בשאלה הקלה יותר מכך “כמו אדם מבקשת להיות?”
ספר תורה מחיר שדי כוונה שכאשר מתעניינים ציבור הצרכנים אחד כל אדם, אתם מגיבים כמצופה ומשיבים “אני פובלציסט” או שמא “שמי אברהם רינת” או לחילופין “אני אב לחמישה” וכדומה. כל מי נעשה מעוניין שבתשובה לשאלתו התמימה נתחיל לשפוך בפניו את אותם הצד החזק, החסרונות והמאפיינים שמגדירים אותנו.
הקושיה האמיתית זו גם מהם אנו עונים לעצמנו כשאנחנו מסתקרנים “מי אני?” (אם לא נטשנו את אותה שאלת הזהות העצמית שברשותנו העדר שבו במזרח הרחוק או לחילופין במסדרונות האוניברסיטה). אם אנו מגדירים את אותן עצמנו בהתאם התחפושת שתפרנו בשבילנו, או גם בהתאם האישיות הפנימית האמיתית שלנו?
להיות באופן האדם שאני
אנחנו משקיעים שכר, פרק זמן ונתחי פעילות למען לרדוף רק את הזהות הדמיונית החמקמקה. נוסעים לאופרה בוינה בשביל לדעת בוהמיינים או יחד תרמיל גב לסאונת יערות הגשם, כדי להבחין את רצונה של ההרפתקנות.
הדבר הבעייתי הוא הזאת שככל שכנראה אנו מתבגרים, בעייתי לכל אחד בהרבה יותר להיפרד מהמסכה שעטינו לגבי עצמנו, להשיל את אותם התחפושת היקרה והמושקעת ולהביט פנימה. ככל שכנראה אנו מתבגרים, בעייתי לכל מי שמעוניין יותר להודות בטעות, להיפרד מהדמות שכל כך רצינו להמצא, ולהשקיע רק את חייו שנותר למען להמצא איך שאנו אלו בהחלט.
ובכל זאת – טוב מאוחר מלעולם אינו.
בנוסף או נצפה רק את המלון המשובח באופן ספציפי בירוק ששייך ל אבטיח, נשקה את הדירה בצבע מאכל אדום ונשתיל לתוכו גרעיני אבטיח – הינו לפני איננו יהיה בהרבה מ”כמו” אבטיח, ובכלל לא מיועד בייחוד. ולעומת זאת בתור מלון…