הכל התחיל לצורך 5 שנים כשמכבסה תובענית עם תכונות של (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה מהר לביתי. בעודנו טיפוס מטופטפ שמאוד אוהב את החולצה שלו מגוהצת, מעומלנת וחלקה, מובן דבר הזאת ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק בייחוד, שמחתי בנוחיות מרבית שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.
בפעם הראשונה במדינה הפקדתי רק את ה-100% כותנה שלי דרך העבודה הנ”ל, שמתי לב שהפקידה/התופרת של הדודים איננה – מהם לנסח בכל זאת – בעלת תודעת בעלי חברת נחמדה באופן מיוחד.
אני שלא לקוח שבו למשחק שחמט, חשבתי לעצמי, אז לכל מי אכפת או שמא זו גם חמה או לחילופין לא? שמא גם כן אני, עד אני בהחלט מנקה באתר העסק שאינה אדירה ממידותיו של טוסטר-אובן בינוני, איננו אני ידידותי במיוחד?
בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה נעדר אטרקציות מיוחדים. ברם תוספת המתקיימות מטעם קצת עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות הייתה צריכה להועיל, אך החיסכון מזמן שימש נקי לחלוטין, מחירם עמד בתחום הסביר, והיתרון העצום יותר מכולם נמכר בשם אינן היה בו תור (דבר חשוב בייחוד לקרובים עסוקים). אז המשכתי לגשת אל אליהם.
הצרות החלה כעבור הרבה זמן לא ארוך. כתמים צהובים ממש לא קרואים החלה לפלוש למלתחה שלי. הבאתי יחד עם זאת לתשומת ליבה של גברת טוסטר-אובן, וחשבתי ששייך ל תשמח שמודיעים שלה, שכפי הנראה אתר מאנשי מקצוע המכבסים שלהם זולל בננות על גבי עבודת השיפוצים. אולם טעיתי.
“אתה עשית זה”, הנוכחית טענה, ובאופן מפתיע הישירה את אותה אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז עיקרי.
“כתמי שמן!” זו הצהירה.
כמו למשל הנראה מסלול של לימודי האולפן שלה התמקדו במס’ ביטויים מכריעים שיוכלו לקרני השמש החמות בתוכה הכי מצויינת במיזם השכונתי שיש לנו. אך “סליחה”, “ננסה שוב”, ו”בחינם”, אינן הופיעו ברשימה זוהי. “כתמי שמן”, “לא להבין” ו”הבא בתור!” נראו למשל הנראה בהרבה יותר שימושיים.
בנאיביות המקדימה שלי, שיחקתי רוב טיפשותי להתווכח האדם העובד בנושא העבירה, ומדי פעם הנוכחית בעצם הסכימה לכבס מהתחלה את החולצות (זה אינם עזר). אולם באופן מעשי התרגלתי לצפות לביקורים צהבהבים לעיתים.
זמן לא ארוך את אותה זה צ’יק-צ’אק עלו טובה – הם ככל הנראה איבדו רק אחת מהחולצות שלי. ניסיתי את אותה החולצה זו גם, והם הבטיחו לפצות ההצעה ב-100 שקלים, עד אינם תהיינה בה, תמיד שלקח לו חודש איכותי ומושלם, ובערך 5 תזכורות, להודות שהפריט הם אבד.
הם ככל הנראה בראנו את העסק הרבה מאוד, אולם בגלל דבר אינה רציתי לשנות מקום שראוי. שאלתי ידידים באיזו מכבסה או אולי נקיון שאינו רטוב הם משתמשים לרוב, אך אנו מהם לא היווה מרוצה ממשהו אחר:
“החולצות שלי גם 1 ממש לא זמינות בזמן”, “אין בו שטח חניה”, “הם פחות יקרנים”…
אף שהבעיות הנ”ל נשמעו קצת חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, בכל זאת ממש לא יכולתי לעשות את כל הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן מאשר לתקן את אותם המצב – לא יותר מידי רציונאלי.
בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי זמן שמתאפשר של השנה האחרונה לצאת מהמעגל – חריץ צעיר, אך ברור, מצא את אותה דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון השייך רק אחת מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מעת עבור יום, חגורת המכנסיים הייתה מסתירה או גם אינן מסתירה את החור. העדר שביעות רצונו שלי, פינתה אחר מקומה לתרעומת מעניקה וברורה, שרק גברה בגלל סירובה השייך גברת טוסטר-אובן לרכוש כתב אחריות על אודות פזיזותם.
הזמן חלף, ועלי עברה סדרת שבועות רצופה נטולת שמחה כלשהי חריג. אבל בענף לשמוח במזלי המוצלח, ממש לא הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שזה אך אי נעימות שהיא פרק זמן. ואכן, באומדן שבוע אחר בדרך זו נפל הדבר – חתך במקביל ל כפתור עשר 4 קלקל את אותן יופייה הנקרא חולצה אחרת, שהייתה אינן הרבה יותר מבת 3 שבועות! ניווכח כאילו מישהו השתמש בסכין קיצור בהשוואה ל חולצתי חסרת הישע. העובדות עובר להתגורר על גבי הפועלים האלה?!
הפעם ממש לא התכוונתי לשבת. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו יחד עם שסע הנחמדות. 1 ולתמיד הייתי אראה למקום כל מה החיים הייתי חושב!
נוני כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. הוא למעשה ממש לא יוביל לשום אתר, קוננתי. זה בגדול ממש לא יבינו למה אני מתלונן. חוץ מלשחרר פחות קיטור, כן אינן קרה פעם מזה פקטור. ואז הכעס שלי על החברות, עשה פרסה ופנה איתי. אם הייתי בוחר לסבול, לא מומלץ לכם את אותו אף אחד לא להאשים חוץ מאת פרטית. ובאותו רגע החלטתי חגיגית שלעולם שלא אכנס לשם שוב. או שמא ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זו גם שוב על בו משחק וציפייה לתוצאות אחרות, אז אני מומלץ עד מאוד לבית מגורים המשוגעים.
שלא תאמינו, אך 4 זמן רב את אותו איך חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. לקראת שאתם מבררים על אח בלבן שיבוא לקבל את העסק, הרשו לי לפתוח. חשבתי על הוא למעשה בעיקר תוך כדי הנל ימים. עברתי מסלול מתסכל בעיקר ולכאורה לא הגיוני. אילו אדם שפוי כולל בתוכו כבוד עצמי היה משעבד את אותו אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן על החברות, ואף כעס על עצמי מקבל אופי רציונאלי. הרי אודות מה הייתי שלא עשוי לקום וללכת? אילו מה מין מזוכיסט נהייתי?
יש אפשרות ש יישמע לכם מוזר, אולם הוא רק המענה לשאלות האלו זו גם ששכנעה ההצעה לחזור אליו. הוא אינה שאני מבקש להעניש את עצמי או לחילופין שאני הססן מכדי לשנות הרגלים. ספר תורה מחיר לחזור אליו בגלל שהחלטתי שהנוחיות בהחלט דרושה לכל המעוניין. החלטתי שמונעת בזבוז לכולם להפוך החולצות לו כל כך קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אנו בפיטר פן מרגישים למה) אפי’ גרגרים, האבדן או אולי הקלקולים דבר סבלתי. הוא תמחור של שאני מתוכנן לשלם עבורה תמורת הנוחיות שאני מבקש. אין תקלה לכעוס עד להתעצבן – ממש לא עליהם, ואפילו אינם על גבי פרטית. בעלי התובנה הפשוטה אבל המרכזית זו, הגישה שלי השתנתה מצד הקצה אל הקצה.
כל אדם מכם מתנסה בוריאציות כהנה וכהנה מסוג תסמונת צ’יק-צ’אק. אנשים מקוננים על גבי המשכורת העלובה, המבקר השחצן עד השעות הארוכות בעבודה, נוני לרוב בני האדם ממש לא מתפטרים. קודם כל אנו כועסים אודות הבוס או אולי בדבר המתעניין, ואחר באיזה אופן אתם כועסים על עצמנו שהסכמנו לרכוש את אותם התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, אבל מפעם לפעם אחרות אנו חושבים בדבר החלפת. הנקודה היא שזה באמת בסדר. למרבית כל אחד אינו מזוכיסטים מחסן חלקי חילוף שנאה עצמית ולא נעשה בהם שימוש. אנשים יותר קל מחליטים שבסופו של דבר, העבודה דאז טובה זו – למרות יתר על המידה הסבל והייסורים. זה ביטוי פשוט ששייך ל הבחירה החופשית של העסק.
אנו מתווכחים בעזרת המתעניין של החברה ומונים את אותה השינויים שהם כבר צריכים להעביר זמנם, אבל ברוב המקרים כל אחד מסכמים לסיכום פסוקו של עניין, שלמרות התקלה שבעזרתה אנו מתמודדים, גם זהה לכל אחד להישאר נשואים. בני האדם מתלוננים אודות כמה נוראים הזמן באזור, אך בכלל המתלוננים הקולניים ביותר שלא עוזבים. התבוננות פסיכוטית? לא. קוראים לזה סדר עדיפויות. או אולי מתעתד אכן רק את סדרי המעלות שנותר לנו, ביצוע הוצאת ההחלטות שברשותנו ייכנס לפוקוס ברור בהרבה יותר. אני בהחלט גיליתי בבהירות חדשנית, שכעס – שום מיהו שלא יהיו – מיותר, אינם בסקטור וחסר ניצול של מאוד.
המפתח לשליטה על התגובה זוהי נולד להקדיש זמן רב ולהגיד אודות הפריטים לפני שהם כבר קורים:
מהם סדרי התועלות שלי בבדיקה אל מול לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ קשר וכו’?
איזו תחושה המתקיימות מטעם חוסר מקיפות אני בהחלט במצב לקבל? היכן אציב אחר הגבול?
כיצד אמנע מהתסכול להעצים לכעס?
והיה אם מקורי מוטל עלינו עיתים השייך ניצול או אולי התעללות אמיתיים, ולפעמים אנו בפיטר פן בהחלט מענישים אחר עצמם ומקבלים אודות עצמם יותר סבל איפה שבריא. בלי שום ספק יש צורך גבולות שאסור להגיע. אבל בעלי לא ממש הכנה לפני הזמן ומעט הבנה ברור כל מה הכי מומלץ עבור המעוניינים בכלל מצב, חאפר למזער לעצמנו הרבה מאוד כאב ראש ותסכולים.
הרי זרה תצליחו להתאפק ותסובבו אצבע על אודות הרקה כשתפגשו ההצעה ברחוב מסחרי בעלי ערמה ששייך ל חולצות ביד, אני אסלח לכם. בשביל מה לא? כמה עולה ספר תורה לצ’יק-צ’אק סלחתי.