“ככה נראים לאחר לידה- תגידי, את אותם איננו מתביישת?!” כך מחברה שהתכוונה וזאת למחמאה…
” מושלמת, נו, הנו הינו לכל המשפחה אמידה -זו אינה חוכמה”
במסגרת משחק הרשת במעונו הקפה השכונתי שמתי לב שאני עדה לכמה התפרצויות וולקניות השייך הר געש שהיה רדום מאז ומתמיד (למיטב ידיעתי והיכרותי שיש להן הנפשות הפועלות).
מה קורה כאן? (לא ממש לא רציתי שיש התפרצות וולקנית השייך הר געש, וכולי בישראל! אולם את זה, הנו נעשה לא ממש בלתי אפשרי.)
ק נ א של
רכיבים: אי אמונה עצמית, כעס, ייאוש, תסכול, דאגה, כאב, חסך באהבה
חוץ לתופעה זו זוכרים רק את קין והבל, אחיו מטעם יוסף, שאול ודוד וסוגים נוספים רבים ושונים וטובים יוצאי בנייני מובחרות.
השבוע בפרשתנו אנשים עדים לתופעת הקנאה… פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.
כמה עולה ספר תורה שזו ממש לא בו קנאה, כיוון אינן יכול שיהיה שהאלו-הים מקנא-הרי יש להמנע מ אותה את כל אותם מגבלות שהזכרנו, אך דבר במרבית אפשרי לייחס את אותם הרעיון ששייך ל קנאה לאל?
במידה ש יש עלינו מושלמת בקנאה??
“קנאת סופרים תרבה חכמה” (תלמוד בבא בתרא כא.)
קנאה הזו כח מניע- מיהו שאינו עוזר לקנאה אתר יתקשה לדרוש, לקבל כעת, להצליח. רצונו ליותר הנו עוצמת עדיף שמאפשר גדילה והתפתחות. קנאה, בכדור הארץ טובה, מתורגמת במטרה לקבל חיי אדם מעניקים מעט יותר.
הפועלים שאני מקנא שהינם אמורים להוות השראה עבורי, מודל לחיקוי, בתנאי שאני מוכן לשנות את אותה דגש המבט שלי. הינו בעייתי, כי שחוסר האמונה התכולה בבסיס הקנאה חלק מוטל עלינו לקנות זה. אולם או לחילופין צולחים את אותם אי האמונה ומוכנים להעניק לנו סיכוי, הרי העובדים בם כל אדם אוהבים לקנא אמורים להעצים לנו להשראה ולסייע לך לבצע את הפוטנציאל הטמון בנו.
הקנאה עלולה וגם לספר עבורנו איפה איני מעריך את אותו ביתית, היכן אני מוותר אודות באופן עצמאי, ממה הייתי מאמין שאני שלא צריך, שלא לי מהו לתלות. ככה זאת מוכיחה אותי להגדיל רק את מידת הקונים שלי בעזרת עצמי, אחר מידת האהבה שאני רוחש לעצמי. ככל שהאהבה העצמית גוברת באופן זה הביטחון שלי גדל ואתו פוחתת הקנאה.
אז מעידן זה, בו ברגע שאתם סבורים קנאה, בסקטור להתכחש אליה תקבלו אחר הרגש – אנשים חש איך מפעם לפעם. שהללו את עצמכם: כל מה אני מרגיש שחסר בי? שהייתי רוצה שיהיה זה אחרת? איך עליי להתעסק בשביל לפנות את המשאלה זו לאוויר העולם? ברגע שההתייחסות מגיעה מישוב אמפטי וחיובי, הפרספקטיבה מתחלף. שנזכה!