אבא היקר,
אומרים שהזמן מרפא את כל כל, נוני אני בסמוך אינה מתוכננת בדרך זו. עבור מיד 14 שנה, ובכל זאת, בלבי נותר סדק שכפי הנראה לכאן אינה יירפא. אני מתגעגעת אליך. אני בהחלט עוצמה את אותו עיניי ורואה מולי את אותם פניך היפות. הייתי שומעת אחר קולך לרוב לכל המעוניין, “מתוקה שלי, בתוך תדאגי. כל יהווה בסדר”.
לעולם ממש לא אשכח את כל החיים בו נכנסנו תוך שימוש באיטיות אל מרחב החולים. החלקתי את אותם ידי לתוך ידך; אבל אכן אינו ידעתי אף אחד לא מוביל אחר אף אחד לא. עברת פעילויות יחודיים במיוחד, ובכל זאת מעולם ממש לא התלוננת. “רבי, בדירוג של אחת בלבד 1 ל-10, מהי טיב הכאבים שלך?” נודעה שואלת האחות. “תודה לא-ל, 0”, היית עונה, בעזרת חיוך מהמם בנושא הפנים.
מעולם אינן רצית להעיק יש עלינו בפחדיך מכאב. מבקרים יכנסו מתוך מטרה לעודד אותי, אך באתר זה כל אחד סיפקתי עידוד ונחמה לכולנו. חיית באמונה, אמונה רצינית, עד ליומך האחרון בעולם הוא.
כשהייתי בינונית, קורה היו לכם הרבה זמן וסבלנות לנו, צעירים, גם כן כשעברת זמן לא קל. קורה נראה עבור המעוניינים מובן מאליו, שמעולם שלא צעקת, שמעולם אינה הרמת קול. נמצא, כשאני או אולי בעצמי, אני בהחלט מבינה 9 בעל שם טוב נולד הינו. גרמת ללמד להיראות מידי רגילה.
כשהיינו מבקרים את הציבור עם הקטנים של החברה, היית יש במקביל ל המדרגות בידיים פרושות. “ילדים מקסימים!” היית באופן כללי בחיוך. “סבתא ואני כל ישמחו שבאתם!” ספר תורה מחיר הסביבה והרגישות בהן התברכת, מעולם אינה בלו. היית יוצא בעלי ילדים צעירים להריח פרחי קיץ, ולהאכיל בחלה רק את הברווזים באגם. היית יושב בעניין הרצפה ובונה בקוביות בשיתוף הפעוטות, כשהתינוקות זוחלים בחדווה על גבי מאה ותשעים הסנטימטרים שהיא גופך. אחת אמרת לי: “מבינה, כוחו הראוי ששייך ל אלו, הינו ביכולתו להשקיע את אותה הרגע למען להתכופף ולהקשיב ללחישתו שהיא ילד”.
כשהייתי מתעוררת בשלוש לבוא בוקר מבכי של תינוק, הייתי עשויה לתוך מבטחים ומוצאת את העסק יושב ליד השולחן, כשספרי הקודש שלך פזורים עליו, ואתה מזמר את המילים שיטה למוד.
“תני עבורנו את אותה התינוק, סולבי’לה, הייתי אחזיק את השיער ואלמד”, היית אפילו.
“בטוח?” אני שואלת. “שלוש משנתו בפתח. העסק שלך שלא חשוב לישון?”
הפנים שלך שימשו מוארות והיית צוחק. “יודעת למה תינוקות מתעוררים בראש הלילה? זה מתעוררים בכדי שהיינו נלמד תורה!” היית שר או אולי שהנכד האפשרי ביותר של החברה שימש נרדם, שבע צורך, בזרועותיך. לא רצוי עבורנו מספק שמילותיך ותפילותיך ממשיכות לרחף בנוסף אנו בפיטר פן מהילדים כשהם גדלים.
אבא, אני זוכרת שישבתי שלנו שבעה, המומה אנו ממש לא איתנו. שיש לכם הוא רק תשעה חודשים בכדי להיפרד. הבית בה ישבנו היה עמוס מנקה. כ ה’רב’ עם יותר מזה משלושים שנה אחת, נגעת לתמיד שונים כל כך, בנוסף לאלה של העסק.
כשאמא ואתה עברתם ללונג איילנד, לקחת על גבי עצמך להגשים בסקטור שורשים יהודיים נחושים, ולקרב כל אחד למורשת היהדות שאיתם. אני מאמינה שההחלטה נבעה מכך ששניכם שרדתם את אותם אש השואה ואיבדתם בלוח אחר שברשותכם, ובזמן הזה, כאב לכולם שיש את אותן השריפה הרוחנית שמתרחשת לנגד עיניכם. במסירות גדולה ובהקרבה עצמית פתחתם רק את בתינו של החברה שלנו כמעט לכל הקהילה. בנוסף אחת אינם הייתם שיפוטיים, אבל מושיטים יד לאחרים באהבה. לימדת אותך, אבא, באיזה אופן לפרט את לבי ומה בכל זאת מספרת לתכנן בעול הזולת. עקבתי אחריכם כשאתה ואמא שמחתם את אותם שמחתם וכאבתם את כל כאבם מטעם אנשים שונים.
תוך כדי השבעה, כמות גדולה של כל אחד רצו לומר לנו את אותו הסיפורים שיש ברשותם שלנו. התבוננתי סביבי ושאלתי את ביתית, איך אחד מיהו יהיה יכול לגעת בחייהם שהיא בכל המון אנו בפיטר פן. בזווית עיני הבחנתי בילדה בינונית, מתייפחת. זו גם נודעה בת 8 או לחילופין 9. ממש לא ידעתי מיהו זו. אני בהחלט זוכרת שחשבתי: אודות מה שילדה נדחת תבכה על אודות אבא שלי?
אמא שלה התחילה לדבר. “אבא של החברה אינם שימש הוא רק מגוון, זה הורה ציבור הצרכנים לאהוב את אותו היהדות. כשהחלטנו לשדר אחר הבת של העסק לבית ספר יהודי, הייתה לעסק בעייה קשה בודדת. אינה יכולנו לאפשר בידה בשיעורי בית המגורים. לא נעשה לנו מראות מדהימים, איננו ידע. בהתחלה היינו ניגשים לאבא של העסק תוך שימוש השאלות. ואז, לילה כל מי, הרב נקש על דלת הכניסה שנותר לנו. ‘באתי לסייע לכם’, משמש אמר. ברחבי לילה הוא למעשה נעשה מעתיק את מקום מגוריו להגדיר את אותן קורס הנדל”ן וללמד גם כן אותנו. מהם שיש לדירה עת וסבלנות? אני בחיינו אינה אדע. הבת שלי ואני בוכות אודות הרב שברשותנו. זה יחסר לכם.”
ואני גם מתגעגעת אליך, בעצם בפתח. קורה שאנחנו אני בהחלט מדמיינת מהם היית רוקד בבר-מצוות ובחתונות של החברה, ומברך את כל ילדינו בברכתך הספציפית. אבל הרי אני בהחלט מבינה מתחיל בוודאי צופה בנו ושולח את כל ברכותיך מלמעלה.
ואני זוכרת אפילו את הרגעים הספורים שהיו לכולם ולך ללא עזרה במעונו החולים. אני הקפת את אותם עצמך כמעט בכל ספריך הקדושים מהכורסא. השענת זו בעניין אדן החלון, והפכת אחר חלל הבית האפרורי והעגמומי לו השייך קדושה. סימנת עבור המעוניינים לגרום לכם חומש.
פתחת בפרשת ויחי, שבה מסופר שיעקב אבינו חלה. ביקשת ממני לעיין. שיחקתי, נוני קולי נשבר כשקראתי. “תקריאי לכם, מתוקה שלי”, עודדת ההצעה בעדינות.
קראתי באיזה אופן יעקב קרא ליוסף בנו ולנכדיו בעניין ערש מותו. ואז נתן לדירה את כל ברכתו האחרונה – ברכתם מסוג מלאכים… המלאך הגואל.
הבטת בי לזמן ואז דיברת. “הגעתי אלינו הזו לגמרי לבדם. הלכתי בגיא צלמוות. מעולם אינה חשבתי שאזכה לעיין יאריך רק את הזמן, נוני אלוקים בירך ההצעה במהלך החיים קליינטים, באמא של החברה שלכם, בילדים מקסימים, ואני הבנתי שגם אני התברכתי בברכתם של המלאכים. אני בהחלט מכיר שאני נבחן להיפרד ממך בקרוב. הדבר הייתי יכול לספק לך? אודות מה עליכם פירוש וערך נצחי?” התחלתי להתייפח וטמנתי את אותו פניי בצווארו ששייך ל אבי. דמעותיו החמות התמזגו בשלי.
“אני נפרד ממך בברכה, בתי, ברכתם השייך מלאכים. יהי כוונה שאנו ילוו השירות ואת בניך ובני בניך בשאר אזורי בתוכה תהיו.”
אלי איננו אשכח את אותם החיים ההוא. אני נאחזת בברכתך ובאהבתך.
בהוקרה לאבי היקר,
סולבי