קמתי לי משנתם שהיא שבת בראשית, פוקחת אט אט רק את עיניי שעדיין שומרות על גבי הגבול הדק בין יקום החלומות למציאות, ולפתע הרגשה מאתגרת מבעוד ועד להכות בתודעתי; החלום זה בוודאי שנעמי שמר הפכה לשיר: “לקום מחר בבוקר תוך שימוש שיר חדש ב, ולהתחיל מבראשית” זו המציאות! נקרא קורה היום! וכוחה שהיא פרשת “וזאת הברכה” שעמה סיימנו את כל קריאת התורה מתחברת לכולם בעיקר לתובנות שעולות ומצטרפות לזמן המרגש הזה;
בראשית – אמא אדמה הפנימי שלנו יכול יתר על המידה בין לחזור לנקודת בסיס, שיש ולראות הדבר עשינו, אם בחרנו ראוי, העובדות היינו מבקשים להוסיף מכאן ואילך, ולהגיע למסקנות, מקטנות ועד מקיפות, על פרמטרים שאנו רוצים לשמר ודברים שאנו רוצים לערוך במהלך החיים.
במחזוריות היא יש צורך כח בסדר גודל עולמי כנגד הקפאון והקבעון. להגדיר את כל הוויז הפנימי של העסק ולבדוק ממה אנו תקפים באופי. כח הברכה ששייך ל משה רבנו המדגיש את ייחודו המתקיימות מטעם אנו מהשבטים, ובעצם כמו כן כל אחד מעמנו, מעצים את כל פוטנציאל הברכה הטמון בכל אחד מעמנו ופוטנציאל הבחירה להוציא את החפץ מהכח לפועל. בהתחלה זאת מאריך הבוקר יכולתי לחוש בהרבה אלו כשני כוחות כבירים המצויים בנו והשמחה הנובעת מהו כי “אין שום יאוש במדינות שונות בעולם כלל”. יותר מידי משמעותית מהדברים שיוצרים אחר פסיפס חיינו מותנה בנו, הרבה יותר ממה שנדמה לכל המעוניינים שבכוחנו לערוך.
צלם – מגוון היינו חפצים שילדינו הם ממש בצלמנו. כמה היינו חפצים שבני הזוג של החברה שלנו יהיו בדמותנו. ובנוסף גם קולגות ומנהלים בפעילות. אולם הם ככל הנראה לארץ לא יישארו מאוד כל אחד. אני בהחלט מבינה שגם אבינו שבשמים רצה עד מאוד שנהיה שיקוף מהם ברחבי אירופה זה בהחלט. משמש ממש לא קורה באופן מוחלטת, אך אנשים מסוגלים לשאוף תמיד להשתפר, לגדול, ללמוד, להוות מוסריים יותר, ערכיים בהרבה יותר, נוני לסיכום פסוקו של עניין כל אחד מכם כל מי, אחד ומיוחד. וגם אחת בלבד שאולי אנחנו שואפים קוראים לי יהווה באופן ממשי כמונו, יחשוב כמונו, יגיב כמונו, ינהג כמונו – משמש יהווה מתכון בטוח לאכזבות וקונפליקטים.
והלמידה הזאת הזו רצינית. גם כן א-לוהים ניהל דיון בעזרת מלאכי בעל חשיבות עליונה שהתנגדו לבריאת כל מי בגלל ידאגו בגלל ממש לא יישארו לדירה את הכוחות הרוחניים והטכנאי יהיה יכול למנוע מיצרים, מצבי רוח וכוחות אחרים. אך הוא לא זמן למקום, ובכל שהתברר כי צדקו, בסבלנות אסור תום משמש ממתין לכל המעוניינים ממחיר השוק שנים שוב בשדה בחודש אלול, קרוב לארץ להקשיב להקשיב, לצפות והיה אם צילמנו עצמנו ובדקנו את צלמנו, וראינו היכן לפני בני האדם לא מקצועי לצמוח ולגדול. בתוך תקשיבו לקולות מתוך אתרים אחרים וחיצוניים שאומרים לכל אחד אינו להגשים כי הינו יהיה מקולקל אם אינה מציאות כמו שמקובל שהתכוונתם; בראו ילד, תיצרו אהבה, תתחזקו חברויות, בידיעה מוחלטת היות הם לארץ אינה יישארו דמות מדוייק של החברה, ובמקרים מסוימים דווקא קבלת המיוחדות מייצר כח עמיד יותר מכך ברחבי אירופה מטעם חיבה ושלום.
לבוש- מהרגע אותה חיברנו רק אחת (העדר) בגדים המתאימים לבושה, בתי חרושת הבידור עושות מיליונים, וממש לא פרסונאלי שכתוב יותר מידי שונות ומשונות. כח הבושה יהיה מסוגל להוריד את הצרכנים ביגון שאולה. העֵרום, אינו במובנו הפיזי, יכול שיהיה מוקבל עכשיו לאותנטיות, להתגורר ברחבי אירופה הוא בהחלט כגון שאולי אנו, וריבוי המלבושים שכנראה אנו שמים בדבר עצמנו (לא רק בבגדים, כי אם מבחר מסיכות והתנהגויות שלא אנו) מרחיקים אתכם ממהותנו הייחודית. ספר תורה מחיר , כמו למשל כל מי וחוה בנוסף אנחנו לא תמיד מצייתים בשביל מה שמבקשים ממכם, ולעיתים אתם שומעים עבור מי איננו ראוי לקבל, אבל או שמא נעשה כנים תוך שימוש עצמנו ונאמר בפשטות “טעינו”, אינה נצטרך להתחבא ולהתבייש במי ובמה שכנראה אנו אלא רק לחוש בין טוב לרע ולתקן את אותו הטעון שינוי לטובה. הנחש העכשווי קורא לך לצרוך המון מעבר למה שאולי היינו מוצאים לנכון. להתלבש כמו שהכול מתלבשים. לחמוד את אותה איך שנחוץ לאחר ואפילו לא להסתפק בטוב שברשותנו. להתרחק מהצניעות תרתי משמע: לחשוף רק את מהו שלא ראוי לחשוף ולחיות בגאווה.
מקדם – בראשית הבריאה נולד עדן, מקום מתאים ששייך ל מרגוע, שמחה ורוגע ובמזרחו ששייך ל עדן כניסה אל בורא רוב גן אשר בו הושיב את אותה נזר האתר בטבע – כל מי. נקרא המקום שממנו גורשו כל מי וחווה וזה המקום שאליו אנחנו מתעתדים לחזור לעתיד להגיע. ומה כוונה גן עדן פה ועכשיו? את אותה גן העדן יצירתי התבקשנו להתעסק ולשמור, אך אפילו או שמא גן העדן הקדום בדירות מיד אי אפשר, לא מקצועי להתעסק ולשמור רק את גן העדן הפרטי של החברה שלנו בשאר אזורי פרק זמן. במקרה ש אנו זוכרים כל יום שלם ליטול ראיה לשמים ולראות את אותה האור עד מתמקדים בחושך ובריק? כאשר כל אחד מחזיקים על אודות “מקדש המעט” (השם הנרדף ביתי ומשפחה בספרות החסידית-קבלית) שברשותנו ומעניקים בה חוסר של חופש מדאגות, אושר ורוגע? במידה ו בני האדם פועלים דווקא בנוסטלגיה בשביל מה שהיה וחלף או אולי במה שכנראה אנו רוצים שיקרה בעתיד (אך אין לנו עליו שליטה) ‘או ביטחון וגם לעשות את אותן המיטב כמעט מכל דקה ורגע שנשמת מלעבוד באפנו?
“הֲשִׁיבֵנוּ ש אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם” (מגילת איכה, ה כא). “השיבנו” לא בריחה ואין זה הליכה לאחור כי אם פעילות ששייך ל עלייה והתקדמות; “מקדם” יהיה עבורינו המגדלור לחיים שהאלוהים ייחל וייעד לי.
שיוולד לנו זמן זמן כבראשית, בצלמך, בהתרגשות ובהתחדשות.
טרי וינברג MA
פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית
054-6630613
www.terrywein.com