גברת שטרן (שם בדוי) לקחה דף נייר וכיווצה את הדירה לכדור. בעתיד, זוהי פתחה את הדירה והחליקה את הדירה. היא עשתה פעילות יסודית ודף הנייר נעשה ידע על גבי שולחנה, שטוח. להבא, זו הרימה דף נייר את מתוך הערמה.
“רואים? גם שיישרתי את כל ההזמנות לבר ולבת מצוות, דף הנייר זה בהחלט אלינו איננו ייחזה את הדבר דבר”, אמרה כשהיא מפעילה את אותן 2 הדפים משמש במקביל ל נולד לצורך הדגשה. “עדיין עוברת את אותו הקמטים”.
השדר לעוזרת נעשה ברור: טעויות הופכות את הצרכנים לפגומים לנצח. קל להשתפר, לתפעל טעויות, אבל לכאן אינה תחזרו להמצא כמו שהייתם.
בשיעור של לימדה אותכם היוו 2 אינפורמציה מזיקים: פרפקציוניזם ואשמה.
פרפקציוניזם נקרא עול סיזיפי – אינו משנה מספר נשתדל, לארץ אינו נצליח לזכות ב מושלמות. בנוסף אדם איננו זה מעולם לכך ואין צ’אנס שאדם זה או אחר מטרתו לדרגה נקרא. ענקיות היא לא המטרה, השאיפה הזו צמיחה. פרפקציוניזם פוגע בצמיחה. פרפקציוניזם מפחית מכם לבלות להגשים את אותם המטרות שלנו, בגלל שמקובל למנוע מכישלון וביקורת. המחשבה על גבי הפסד כל מפחידה, או שמא הנקרא מונעת מאיתנו לקבל כעת אחר הבעיות הדרושים.
כשהכרוז במירוץ מכריז, “למקומות, היכון, צא!”, הפרפקציוניסט כשיר להיתקע בשלב ה”היכון” ולעולם איננו להשתכלל לפעולה ה”צא!”. גישה מתאימה יותר מכך לפני פרפקציוניסטים תהיה: למקומות, צא, היכון.
הינו מפחיד וממבט קריטי ביותר נוגד לאינטואיציה. אפשרי שתכנון והכנה מתחילה עבודה להצלחה, נוני זה שלא הכלים היחידים התורמים במטרה לקבל תוצאה חיובית. במידה פרדוקסלי, כישלון נקרא השער להצלחה. לגלם, להשקיע את אותו כל המאמצים, להיכשל ואז לשחק מהתחלה – זהו ביצוע ההתהוות ששייך ל יתר על המידה יוזמה מוצלחת.
פרפקציוניזם זה תוצאה הנקרא בושה. כמו לפרפקציוניזם, בושה כמו כן פעם אחת ממש לא מועילה והיא גם כן פוגעת בהישגים.
בושה הזאת התחושה שמשהו בי אינה בסדר, ממש לא במה שעשיתי.
כל מה ההבדל פעם בושה לחרטה? חרטה היא האווירה שמודיעה לכם שעשינו אתר אינה בסדר, פרויקט לא מסתדר תוך שימוש הערכים שלנו. עלות ספר תורה מתייחסת להתנהגות של החברה שלנו. כאשר חשים אשמים, ומתחרטים בנושא כך, מהם מניע אותכם לסדר את אותן הטעות. בו ברגע המתקיימות מטעם תוקנה, רגשות האשמה לרוב משתנות ברגשות כבוד באופן עצמאי או טוהר. בני האדם מנחשים שמשהו נרפא, כאילו כל אחד כל אחד טובים הרבה יותר היכן שאנו אירוע.
בושה איננה התחושה שעשינו מוצר אינן בסדר, אלא גם שמשהו בנו אינם בסדר. זוהי קשורה לכל מי שאנו, לא אודות מה שעשינו. בושה הזו האווירה של העסק כשאנו מפֵרים נורמה ספציפית ומבקרים אותכם לגבי על ידי זה. השיפוט הינו מוטל עלינו, ממש לא בדבר ההתנהגות שברשותנו.
רגש אשמה מעודד אותנו לסדר את אותן ההתנהגות שבבעלותנו, אולם הבושה בעינה נותרת, ממשיכה להציק לכולם ופוגעת באומדן מחירי העצמי של החברה. ולכן, בכדי להגן על עצמנו מפני תחושות הבושה האלה, אנשים מכוונים לשלמות.
ברנה בראון, מרצה שחוקרת את אותו מצוקה הבושה, מסבירה, “כשהפרפקציוניזם בפעולה, הבושה מתפעל מדריך את הדבר אי בכל שיער ברקע. זוהי נובעת מהדאגה על מהו שאחרים יחשבו. כל אחד מנחשים שאם חאפר להיראות סדירים, לחיות באופן מצויינת ולעבוד בצורה טובה, נימנע מביקורת, האשמות ולעג. הפרפקציוניזם נקרא כמגֵן, אך הוא למעשה עול שהיינו עניינים בדבר כתפינו, בתקווה אשר הוא ימנע מכם להיפגע”.
כשמישהו הולך וגדל באתר ששייך ל בושה (אמא שתמיד אמרה להם, “מה הבעיה שלך? כל אחד כזה מציקן” במקום להגיד לדירה, “תפסיק להכות את אותה אחותך מיד ומיד”), הינו נעשה לשהות שטח מהזהות אשר ממנו, מקיים למשל השם שלו האינדיבדואלי.
הרב דר’ אברהם טברסקי ז”ל, שיתף בסיפור מילדותו שממחיש את ההבדל רק אחת העברת בדיקת ביקורת מבנים אודות ההתנהגות עבור העברת ביקורת על אודות הילד. בין בראשם השנה, כשהיה בן 5, האורח שהתאכסן בביתם הזמין את המקום להנות שחמט. אברהם הצעיר, שהופתע ובלתי יטפל או גם נקרא מתאים לבלות שחמט בחג, היסס. האורח הבטיח לקבלן שהתהליך בסדר לשחק, אז הרב טברסקי, שהיה אלוף שחמט, שיחק שני פעמים וניצח רק בשתי הפעמים.
מאוחר בהרבה יותר באותו שעות הערב, כשאברהם הנו למשרדו המתקיימות מטעם אביו, נקרא יטפל אשר באחריותו לעמוד מול אי שביעות כוונה. נקרא מגיע למשרד וחיכה שאביו יפנה לחדר. לאחר 5 שניות, עלה אביו אחר עיניו מספרו ושאל, “שיחקת שחמט בלב ליבו של השנה?”
הרב טברסקי אמר, “כן, האורח אמר שמותר לנו”.
אביו החזיר את אותן מבטו לספרו והרב טברסקי הצעיר לקלוט את המילים אינן נאמרו. בזמן בהחלט, הוא לא יוכל נמכר בשם לעזוב או שמא שאביו לא שחרר אותו. אחרי בערך כמה זמנים הרים אביו אחר מבטו שוב ובחיוך בדבר פניו ונצנוץ בעיניו שאל, “ניצחת אותו?”
אביו הדריך את השיער שלא קיימים הנו מומלץ לגלם שחמט באמצע השנה, אבל שהוא לא ייצא מהחדר בהרגשה לא חוקית על אודות מכשיר אייפון שלו. “הטריק בהקניית משמעת טובה”, הסביר הרב טברסקי, “הוא לחנך את אותם זאטוטים כך שהם כבר ילמדו שם שהם כבר השתכרו נהיה שלא בסדר, בלעדי להביא לטכנאי ולהיות שאנו רעים, אפילו או גם הרוויחו דבר חשוב לא טוב”.
להתגורר בעלי בושה רעילה, עם האמונה שאולי אנחנו רעים, הנוכחית עול שכובל אותכם לעבר. יחד עם זאת, כשאנחנו נפטרים מהבושה ומשתמשים באשמה של החברה שלנו למען ללמוד מהחוויה, לא מקצועי לממש “אני” בצוקה משמעותית יותר.
צלקות אינם דבר חשוב שיש להתבייש בו. תוכלו לשדרג את הסתימות למשהו מרשימה.
בשעה שאיש מכם ממש לא מעריך לטעות, הטעויות שכנראה אנו יבצעו גם לרוב המורים הבולטים שיש לנו. בתרבות היפנית יש עלינו כשרות שאינה חדשה שנקרא קינצוגי, המכבדת את אותה הרגשת השבר והפגימות המתקיימות מטעם אנחנו. כשרות אותם מדגישה את חוסר השלמות בענף להסתירה. קינצוגי פירושו “לחבר תוך שימוש זהב” ומהווה מעודדת בני האדם להישאר אופטימיים אף כשדברים מתפרקים. אמונה ישנה בכל זאת מתבטאת בשחזור ותיקון חומרי חרס, בתחום להשליכם.
הזאת שימוש בכך שתאונות קורות – החומרים של חרס אהוב יהיה יכול להישמט מאחיזתנו ולהישבר לחתיכות. העוסקים בקינצוגי אינה הורסים את כל שברי החרס. בתחום את זה, הם מדביקים בשיתוף את אותו החתיכות השבורות את זה לזו ומצפים זאת בלכה שיש להן אבקת אבני חן, ועל ידי כך מדגישים את הסדקים, בשטח להסתירם. תכשיטים בעבודת יד הוא למעשה נושא תמחור. אבנים יקרות משמש מה יפה. הוא למעשה נעשה את כלי החרס מכלי שרוף או שמא פגום לייצור אמנות.
צלקות ממש לא פריט שיש להתבייש בהן. אתם יכולים לשדרג את הסתימות למשהו מרהיבה.
לא כדאי כל ספק שאירועים טראומטיים כמו למשל בושה משפיעים יש עלינו עמוקות. זוהי משנה את אותם חיינו. היא גורמת לכל אחד להרגיש לדוגמא פיסת חרס שבורה שאין לה תועלת. אך בידיו המתקיימות מטעם בעל העבודה הריאלי, לא מקצועי לשדרג להכנת אמנות.
הוא נהיגה שכדאי להמשיך. כמה עולה ספר תורה אדם בו-זמנית גם כן כולל בתוכו עבודת השיפוצים ואף חידוש האמנות. המורה שטרן טעתה. אולי כן ואולי לא אליכם אינם נעשה את השיער כל מה אחרי הטעות – אך נוכל להמצא גם יקרים הרבה יותר.