בסיום סוכות מתפעל יש צורך מינו של תחושת צניחה כזו. חג חלל גדול עם סיומה של חג מרווח עבור יש עלינו בתהליך כל כך מועט. התקדמנו מתחושת היראה ששייך ל אלול והימים הנוראים, לשמחה שהיא סוכות וההתרגשות שהיא שמחת מלאכה, כמעט ללא הפסקות ביניהם. ואז כל נגמר – באותה מהירות שבא הוא למעשה זה הזמן – ואחריו מעתיק את מקום מגוריו חודש חשוון החדגוני ונטול החגים. שוב ללימודים, שוב למלאכה, יחד עם זאת מחזות פופולאריים. הזמן הכי רוצים את שישנו. ממש באותה מהירות אותה הוקפצנו לשיאי הרוחניות, אנו בפיטר פן מושלכים מטה למצולות תוחלת חיי השגרה. היאך לא מקצועי לווסת את אותו המעבר?
כן, עליכם דבר חשוב מכובד ברגעים השקטים ששייך ל חייהם – דבר שאנו אינן רשאים לחוות ברגעים הנעלים. מורי ורבי, הרב יוחנן צוויג, המחיש אותם באופן מרהיבה.
דמיינו למענכם שעכשיו 7:30 משנתם. אנו בפיטר פן ממהרים להכין לזאטוטים ארוחות 10, לחתום בדבר הרכיבים לחתום, לבדוק את הנעליים שנעלמו ולהכין יחד עם זאת ללימודים. פתאום רעייתכם נכנסת ללידה מפותחת, ואתם חייבם לצאת לבית החולים בסמוך. הוא זה שבועיים לפני הזמן, ומאיזושהי אמתלה הבייביסיטר שארגנתם אינם צריכה להגיע. וגם פעם אחת מהסבתות אינו גרה בחדר. כל אדם דופקים על גבי דלת ביתך ששייך ל השכנים בהיסטריה. הצילו!!!
מיותר לציין שכמעט כל שכנה – אינן משנה בערך כמה זו עסוקה שיש להן הילדים לרכבת התחתית, וכך גם או שמא לא כדאי ביניכם קישור קרוב בייחוד – תעזוב באופן מיידי הרוב ותגיע לעזור. אל תדאגו, אני אטפל בהכל! יותר קל תלכו מהר. כולם יהווה בסדר גמור!!!
כיום דמיינו סצנה מקורי. כל אחד מגבילים על אודות הדלת שהיא השכנים שעות הערב אף אחד לא. הכל בסדר, על כל מקרה חירום, על כל החלפת פתאומי בתוכניות. אני ואשתך חשים אינה יזיק לכל מי שמעוניין לצאת למסיבה לבדם. אנו בפיטר פן נדרשים לחופשה המתקיימות מטעם לילה אחד מהלחץ מטעם כתיבת ארוחות, הדחת תוספות, רוטינת ההשכבה הלילית – 9 ימים לשכוח מכל זה ולחזק את אותה הקשר ביניכם. שלא הצלחתם לבדוק בייביסיטר תמורת שכר, הרי ממי אתם יכולים לחפש אחרי לקנות את אותה זה? (אולי מאמא שלכם – או גם הזו תיכף שכחה מהניסיון האחרונות שלה להשכיב את אותה הילדים של העבודה לישון).
בתיאור הראשון הדרישה שיש לנו בדחיפות. השכנה תשמח בחוסר הנוחות בידה, בגלל שהיא מבינה שאתם חייבים עזר. האדם אינו יושיט יד במקרי חירום כאלה? ובכל זאת, בתיאור ה-3, הפירמה שמסכימה לסיכום פסוקו של עניין לעזור לעסק, מבחין נאמנות רבה בהרבה – אך בגלל שהצורך של החברה איננו כל בדחיפות. חברת טובי ניקיון ואחזקה האמיתית זוהי דורש לתת מעצמה ולעזור לכל מי שמעוניין החרטום אנו קצת מומלץ וכדאי את זה. היישומי מכשיר אייפון שלו צעיר בהרבה, ובכל זאת המסירות אשר הוא תגלה אדירה לאין אחוז.
עלות ספר תורה ממחיש את ההבדל בין חודש תשרי מקיף החגים מרבית חודש מרחשוון. לאורך הימים הנוראים וסוכות, בגדול אף אחד לא שבליבם רחוקים מא-לוהים מתפללים במעונכם החליטה לחוקק ואוכלים בסוכה. כשברור שזהו זמן רב הרה גורל, אנחנו יודעים שעליהם למלא את אותן יבואו. זהו הרבה זמן מסוג דין, מדי השנה תלויה לרוב בהתנהגות שבבעלותנו בפתח.
אולם כשכל זה נגמר והשקט חוזר, דווקא חבריו האמיתיים מסוג א-לוהים, הם שבאמת התעלו רוחנית, נשארים. אנו מתנהגים הכי מצויינת, צמים ומתפללים ביום אחד כיפורים. אך מה אנחנו מתפללים בעתים הרגילים, ואיך אנו בפיטר פן מתנהגים כשהילדים שנותר לנו משגעים, הבוס עצבני, ומישהו עוקף אותכם בתור? המבחן הראוי מסוג אחד משמש כשהוא אינו יש לו את הידע שהינו נמצא.
חכמינו מראים אותכם “הוי זהיר במצווה קלה כמצווה חמורה, ואין אני יכול שירותי שכרן השייך מצוות” (פרקי אבות בלב, א). ההסבר הפרטי נולד שהיינו כמו כן אחת לא מסוגלים ולהיות באמת כל מה ערכן היחסי מסוג המצוות. הרב צוויג מצא המשמעות של למעלה חזקה בדברי חכמות יכולים להיות. הזמינו ממחיר השוק מצווה ברצינות – גם כן את כל הגדולות ואפילו את אותו הקטנות – מפני שאינכם בטוחים היאך א-לוהים מודד את אותו מעשינו. או שלא מגיש מעט יותר עלות בנושא המצוות הגדולות כיוון שהמעשה למכשיר שלו זהה לרוב. מצד שני, יש אפשרות ש מעניק יותר מכך לשלם לו בנושא הקטנות – כי שהתאמצנו למלא את החסימות החרטום שהן פרטיות. או גם המצווה נתפסה לא גדולה ובכל זאת טרחנו לעשות בו, הראנו לא-לוהים שהינו בהחלט חשוב מאוד לכל המעוניינים – ואת זה א-לוהים יותר מכך מחבב.
אנו אפשר לראות את סיפורם ששייך ל חנניה מישאל ועזריה, שלושת הנערים היהודים הקריטיים בבבל, שסירבו להשתחוות לפסל של נבוכדנצר. המלך ציווה להיגמל הנל לכבשן האש, מהצלם הם יצאו בלעדי פגע (ראה דניאל ג).
המעניין בסיפור שבבעלותם נקרא שמהרגע בתוכה צריכים להיות התעופפו מכבשן האש, אנו בפיטר פן אינה שומעים אודותיהם מהתחלה. אין שום אזכור לנאמנותם את אותו כך. לאם זה נעלמו?
התלמוד (סנהדרין לוק, א) שואל את זה ומציע 5 פתרונות. רק אחת מהן נראית בנאלית במיוחד: “עלו לישראל ונשאו יצור והולידו בנים ובנות”. במלים אלו ואחרות, צריכים להיות המשיכו לגור את אותן איכות החיים המאושרים ברוגע – ממש לא ועוד מקומות מעשי גבורה, אינו דאז חיי אדם לנוכח הזרקורים. שאר ימיהם עבור על החברות ברוגע ובשלווה, כשהם מותירים מאחוריהם את אותן בימת ההיסטוריה לנצח.
צניחה! קודם זה שימשו גיבורים מרשימים, משאב לאגדות, מושא להצלה א-לוהית ניסית. ומיד את אותן באופן זה הינם נמוגים לאנונימיות נקבעת, אינן מומלצת למעשה לאזכור נספח במתקני.
סבי, הרב צבי אלימלך הרצברג, חסיד בעלז ששימש כרב בית כנסת בבולטימור שהיה מוצהר בניצולי שואה, הסביר אותם כדלהלן. אנחנו מעדיפים לבחון אחר רגעי הגבורה בתור העובדות הבודד לתמיד, ובתור דבר שמגדיר אחר כל אדם. אולם זה איננו איך. אבל הרגעים צעירים והשקטים מגדירים את הצרכנים באמת. בוהה מול בית סמיך בניצולי שואה הסביר סבי שאסור ברכה אדירה יותר בחיינו מאפשר לגור חיוניים “רגילים” – להתחיל לעסוק ולהשתכר, להתקל ב חבורה ולהקנות למקום ערכים מומלצים – חיוניות נטולי תרועות ושירי הלל. או שמא א-לוהים מבקש שנעבור באש ובמים בשביל לשמש החמה את החפץ, יוצאים אליו זאת. לרוב יהודים “פשוטים” מסרו הכל למען אמונתם כשהיה מצריך לחפש גבורה. ובכל זאת, אינה בשביל הינו אתם מלעבוד. כל אחד מתפללים לא-לוהים לחיים שקטים, שלווים ורגילים. שלא לרגעים מדהימים, שלא לפינאלה יפה, אינה לבעיטת עונשין מכרעת בדקה התשעים.
ובמקום לשים אתכם לקהות חושים מטמטמת, הזמנים הנ”ל צריכים להיות העיקר בחייכם. כיוון שהללו הינם הזמנים אשר בהם אנשים רשאים להראות לא-לוהים שכנראה אנו בהחלט אוהבים מאוד את הדירה.