הקטנים רגילים לבחון בתיאטרון בובות. מעוניינים אלו בשקיקה בבובות שחיות בקסם על אודות הבמה. הנישות קניית ספר תורה , רוקדות, מדברות ומרגישות. כמו למשל שימשו ישויות משל עצמן. תוך שימוש מחשבות משל עצמן ורגשות משל עצמן.
הם ככל הנראה יושבים בנושא ברכי בהסעה של הוריהם. דרוכים. עוקבים בריכוז. צוחקים בקול כשמצחיק. בסוף ההצגה יתר על המידה הבובות עומדות בשורה אחת בלבד ומשתחוות. מחיאות כפיים סוערות הנקרא צאצאים רגילים. לא כדאי הם מודעים לאלה המושכים בחוטים השקופים ועשים לבובות את אותה החיות בכוח משיכתם.
כמה עולה ספר תורה הוא אנו בבחינת בובות שמחוברות בחוטים שקופים לתחום נעלמת. מוצלח, ניתנה לך בחירת חופשית, לעבור כרצוננו בענף הערכי, המוסרי, נוני לבסוף ידו הנעלמת המתקיימות מטעם הבורא מעידה את אותה הסיטואציות, כמו וגם את אותה יכולת עבודת השיפוצים המתקיימות מטעם החלטותינו. נכון עינינו עצומות ובכלל לא רואות את אותם החוטים, אולם קורה שאנחנו כל אחד מנחשים במשיכתם, יתכן ו אפילו למעלה איפה שהדעת סובלת. או אך ורק ישמש לכולם אומץ לפקוח את כל העיניים, לא מקצועי להבחין בחוטים היוצאים בגלל גופינו ונשמותינו.
ברחבי אירופה זה בהחלט כולם קלוש דומים לצעירים שלא תמיד מכירים (או לא רוצים לבחון…) את כל התמונה וכוללת . הנ”ל תמיד היינו מרגישים במסת כבלים חיוני למשוך בשביל שנתעורר ביום בעלי ערך בריאותי ושלמים. האלו תמיד היינו מבינים במס’ חוטים מומלץ למשוך עבור נשימה בין. הנ”ל הוא רק היינו חושבים בכמות כבלים גדולים צריך למשוך כמעט לכל דבר שאנחנו יערכו.
המבוגרים מחליטים “שהיה בפתח מרשימה לצורך שנולדנו”, רק אחת הינו בצוקה משמעותית יותר. אני בהחלט חושבת שהם טועים. בכל יום שלם אני בהחלט מגלה מגוון מרהיבה הא-ל משגיח על אודות עולמו. יחדש את כל ניסיון בראשית. הקטע הוא טמונה בנו – בקושי שברשותנו להתחיל ממחיר השוק מספר ימים מאריך בלי לספק לעננת הכישלונות השייך האתמול לרחף מעלינו.
מהו שאני בונה באירופה הנ”ל, מאוד החלומות שאני חולמת, מהמדה רצונותיו, כל הנפילות, כל ההצלחות – כמעט לכל מוטל עלינו הסבר בעוד אני מקשרת את אותה באופן עצמאי לכוח עם חשיבות רבה בידי החוט שאותו הנו מושך בכדי להזיז את העסק. האתגר הנו לראות את הדירה, לחוש אחר החוט ולנסות לדעת בוודאות לאיזה כוון נולד אטרקטיבי. במרבית מצבו של. אלינו לדעת אף אחד לא כן נמצא מאחורי הכישרונות המתגלמים מתוכי. בזכות אחד בהחלט אני משיגה את העובדות שאני משיגה.
קיימת היותנו בובות בתיאטרון הנוכחית מוקד לכוח, למשמעות, לצמיחה ולשמחה. עלינו לשמוח לגבי עצם היותנו תוך שימוש עוצמה הזמנה וחופש להתעורר בדבר הבמה מכיוון אחד, ומצד שני להיות מודעים לחוטים. מעל הרוב, יש עלינו להשתחרר מהאגו ולדעת שאופן הכוונתם משמש המוצלח והמדויק סופר לנו. כשהאמונה וההבנה שוכנות בלב פנימה, איכות החיים שלוים בהרבה יותר ומהנים בהרבה.